גורביץ נ' פיננסיים בע"מ ואח'

פסק דין

1.התביעה שבפנינו היא לחיובו של הנתבע 2 (להלן: "אליאס" ו/או "הנתבע") יחד ולחוד מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" ו/או "החברה") בתשלום הפרשי שכר עבודה, שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר ופדיון חופשה לתובעת בגין תקופת עבודתה אצלם מיום 11.4.08 ועד לפיטוריה ביום 18.7.08.

טרם נתחיל, נציין, כי כנגד הנתבעת 1 ניתן ביום 15.7.09 פסק דין חלקי במסגרתו חויבה הנתבעת בתשלום מלוא סכום התביעה ובכללה פיצויי הלנת שכר.

משכך, במסגרת פסק דין זה אדון בשתי השאלות הבאות:

האחת - האם יש להרים במקרה זה את מסך ההתאגדות ולחייב במקרה דנא את אליאס ביחד ולחוד עם הנתבעת ביתרת שכר העבודה, פדיון חופשה ופיצויי ההלנה אותם תבעה התובעת.

השנייה – היה וייקבע כי יש להרים את מסך ההתאגדות מהם החיובים בהם יש לחייב את אליאס.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

2.ביום 11.4.08 התקבלה התובעת לעבוד כפקידה בנתבעת (שעסקה במתן שירותי ייעוץ פיננסיים לחברות, ובעבודות קבלנות) ועבדה עד לפיטוריה ביום 18.7.08.

3.אליאס, עבד אצל הנתבעת כמנהל והיה בעל מניות בה.

4.לתובעת שולם ביום 15.5.08 סך של 2,000 ₪ על חשבון משכורת חודש אפריל 2008 שעמדה בהתאם לתלושי השכר על 2,300 ₪.

המחאה בגין משכורת חודש מאי 2008 ללא יתרת השכר מחודש אפריל 2008 שנמסרה לתובעת ביום 16.6.08 חזרה בציון אכ"מ – אין כיסוי מספיק. המחאות נוספות שהוחלפו בהמחאה הראשונה שנמסרה לתובעת חזרו אף הם בציון "מוגבל" ו"אכ"מ".

5.משכך, אין חולק בין הצדדים כי פרט לתשלום חלק משכרה של התובעת לחודש אפריל 2008 כפי שצוין לעיל, לא שולמו לתובעת משכורות חודשים מאי, יוני ויולי לרבות יתרת שכר חודש אפריל 2008, בסך כולל של 7,244 ₪. כמו כן, זכאית התובעת לפדיון חופש בגין התקופה הנ"ל (כאשר קיימת מחלוקת באשר לסכום הפדיון).

טענות התובעת

6.לטענת התובעת, יש לחייב את אליאס בכל חיוב בו תחויב הנתבעת הן מכוח דיני רמת מסך והן מכוח חיובו האישי בשל עילת תרמית, אותה ביצע כלפיה שכן מטרתו היתה להעסיק את התובעת מבלי לשלם לה דבר. התובעת היתה עובדת של אליאס ולא הכירה אף אחד מעבר לאליאס בהיותה פקידתו. יש להחיל על אליאס את חובות הנתבעת מכוח דיני הנזיקין שכן הוא גרם לתובעת לנזקים כלכליים כבדים עת העסיקה בידיעה שאין סיכוי שיוכל לשלם לה שכרה.

7.אליאס קבל את התובעת לעבודה באמצע חודש 4/08 והמשיך להעסיק התובעת על אף שידע לכל המוקדם בחודש 5/08 שהנתבעת מצויה בקשיים כספיים כבדים והסיכוי שהתובעת תקבל את שכרה אפסי. אליאס דאג להנפיק לתובעת תלושי שכר של הנתבעת ביודעו כי זו האחרונה היא חדלת פרעון – המדובר בניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת כדי להתחמק מאחריותו האישית של אליאס.

8.מהחומר שצרף אליאס עולה כי כבר בחודש 4/08 חזרו 5 המחאות של הנתבעת ללא כיסוי ובאמצע חודש 6/08 הוחזרו 11 המחאות שהפכו את הנתבעת להיות מוגבלת בבנק. עובדה זו לא הרתיעה את אליאס על אף ידיעתו כי חשבון הבנק הוגבל למסור לתובעת המחאות דחויות לחודש 11/08.

9.על אף תשובותיו הסותרות, החמקמקות והפתלתלות של אליאס במסגרת חקירתו המצביעות על חוסר אמינותו עולה התמונה כי ניתן היה לשלם את שכר התובעת לחודשים 4/08 ו-5/08 שכן התקבלו כספים בגין עבודות שבוצעו כאשר לא ברור לאן כספים אלה נותבו דבר העולה כדי העדפת נושים אחרים על פני התובעת. לאור האמור, יש לחייב את אליאס בפיצויי הלנה מלאים.

טענות הנתבע

10.אין חולק כי כנגד הנתבעת ניתן פסק דין במסגרתו חויבה לשלם לתובעת את כל רכיבי תביעתה והתובעת אף פנתה למפרק החברה בתביעת חוב ועם אישורה תקבל כספה מהמוסד לביטוח לאומי. משכך, התביעה כנגד הנתבע הינה תיאורטית אקדמית בלבד ודינה להידחות.

11.הפסיקה קבעה כי יש לשמור על אישיותה המשפטית העצמאית של כל חברה ועל קיומו של "מסך" החוצץ בינה לבין בעל מניותיה ומנהליה וכי רק במקרים חריגים ביותר ומטעמים מיוחדים להרים מסך ולייחס חבות לבעלי מניות ומנהלים בחברה.